<h1>הרוקח סימן תע"א</h1>
<h2>דף כג.</h2>
אמר רבינא מנא תימרא דשאני בין דיעבד לכתחילה דתניא לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ורמינהו האשה שנחבשה בידי כותים על ידי ממון מותרת לבעלה. פי' אפילו לכהן שלא אנסה, וכן בפ' ב' דכתובות גבי בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה פנויה היתה וריחקוה הכהנים שחששו פן נבעלה לכותי הפוסל בביאתו לכהונה דאי באשת ישראל מיירי משום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לומר וריחקה בעלה ועלה מייתי האשה שנחבשה דסובר לכהן נמי מותרת. אלא יש לומר לכתחילה לא תתייחד הא דיעבד מותרת, ודחי דילמא דיעבד לא ומה שמותרות משום הפסד ממונו תדע דקתני סיפא על ידי נפשות אסורה לכהן בעילת גוי. וגם כל אשת כהן שנתייחדה עם הכותי תהא אסורה לבעלה כהן או בת ישראל פנויה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו כשרה לכהונה, ומפרש רבינו תם רבינא מייתי ראייה מאשה שנחבשה שידו תקיפה עליה בעלה רואה אותה נחבשה והיא אסורה בידו אפי' הכי מותרת לבעלה בדיעבד אעפ"י שחשודין על העריות כדתניא לא תתייחד אשה עמהם הוא הדין לוקחין מהן בהמה לקרבן היינו דיעבד אעפ"י שבהמה מוסרה בידו ואינו מוחה מן הרביעה, ודחי לעולם אימא לך גבי בהמה דידן תקיפה עליה שאין לוקחין מהן לקרבן וגבי אשה שנחבשה דשרי לבעלה כי ידו תקיפה עליה היינו משום הפסד ממונו שנחבשה על ידי ממון אבל אי לא משום הפסד ממונו תהא אסורה כיון שידו תקיפה עליה שהוליכה בעלה, אבל אם אינה מסורה בידו אפי' בלא הפסד ממון אינה אסורה על ידי ייחוד.
